<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' תענית</h1>
<h2>דף כד.</h2>
והיכא דטעי יחיד ולא אדכר ר"ח בשחרית או מנחה או מוסף מהדרינן לי' שהוא מימים שיש בהן מוסף ואי לא אדכר שאין מקדשין לא שנא חסר לא שנא מלא אבל שבוי"ט וחה"מ אי לא אדכר ערבית מחזירין אותו כביום כיון דצלי לה שוי' עלי' כחובה וש"צ אי טעי בשחרית ולא אדכר ר"ח אין מחזירין אותו משום טורח הצבור וכ"ש במוסף אי טעי שאין מחזירין דלאו הזכרה היא אלא קרבן מוסף ודוקא ש"צ אבל יחיד חוזר כדאמרן. ויש מי שמפרש הא דתני בצבור שנו לאו בש"צ מיירי ומשום טורח הצבור, אלא הכי פרושא יחיד אי איתי' בצבור ומכוון דעתי' לשמוע כולי צלותי' מתחילה ועד סוף מש"צ לא צריך לחזור כששכח, ולא נהיר דברייתא תלי' משום שעדיין תפלת מוסף לפניו ורב חייא... לא הוי בצבור דאי הוי מכוון דעתי' לש"צ לא הי' צריך לחזור, וכן אם שכח טל וגשם או דבר אחר שמחזירין אותו אי מכוון דעתי' לתפלת ש"צ מתו"ס א"צ לחזור ואע"ג דקייל"ן בשאר ימות השנה אין ש"צ מוציא הבקי ה"ט כדי שיתפלל בעצמו, והכא שהתפלל כתקון ושכח דבר א' יוכל לצאת י"ח ע"י ש"צ וכ"פ רבואתא ואצ"ל ש"צ ששכח דבר בתפלתו בלחש שא"צ לחזור, אלא סומך עצמו אתפלתו בקול. ודאמרן ש"צ דלא אדכר ר"ח א"צ לחזור מפני שאומרה במוסף, מספקא לן בשבוי"ט אי שכח להזכיר, ואיכא למימר שאני ר"ח דאי' בי' בטול מלאכה, מפני טורח הצבור הקילו, לאפוקי שבוי"ט דלא טרידי טעה ולא הזכיר ר"ח בעבודה חוזר לעבודה נזכר בהודאה חוזר לעבודה בשים שלו' חוזר לעבודה, ואם עקר רגליו חוזר לראש, ואם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלת י"ח מיד כשסיימן אע"ג שלא עקר חוזר לראש ולא שנו אלא במקום שצריך לחזור, אבל שכח יו"י בליל ר"ח וסיים ברכת המחזיר שכינתו אינו חוזר וה"ה בכל מידי שא"צ לחזור ושכח וסיים הברכה א"ח.
יחיד אומר עננו בשומע תפלה ואם שכח אין מחזירין אותו, וש"צ אומרה בין גואל לרופא, ואי טעי ולא אמרה בין גואל לרופא ואדכר מקמי שומע תפלה לא ברירא לן מלתא, דאיכא למימר כוללה בשומע תפלה ואיכא למימר כיון דאדכר קודם שומע תפלה יאמרה בין ברכה לברכה ברכה בפ"ע, דמ"ש בין גואל לרופא לשאר אמצעיות וכדאמרינן אמצעיות אין להם סדר ולהכי מספקא לן, ואע"ג דתני' [שבת כ"ד ע"א] אם לא אמר עננו אין מחזירין, אא"ל דקאי אש"צ, דש"צ אומרה בין גואל לרופא, ובהאי ברייתא תני' אומר מעין המאורע בשומע תפלה, ותני' נמי בה ערבית שו"מ אומר מעין המאורע, וש"צ אין יורד לפני התיבה בערבית, ואיכא למימר נמי טעמא דאין מחזירין מפני שהם ימים שאין בהם מוסף ולהאי טעמא ליכא לפלוגי בין יחיד לש"צ, וצריך עיונא. ודקתני בברייתא ימים שאין בהם מוסף כגון בה"ב ותעניות של מעמדות ערבית שו"מ אומר מעין המאורע בשומע תפלה, וקשה תעניות מעמדות לא הוו מבע"י ואיך יאמר בערבית עננו ביום צום תעניתנו ועדיין אוכל ושותה עד שיעלה עה"ש י"ל שלא אומר בערבית עננו ביום תענית הזה אלא עננו כי בצרה גדולה אנחנו.
